פסק-דין בתיק ת"ק 008755/01

1.         התובע הגיש תביעה על סך 3,782 ש"ח נגד עירית ת"א.

2.         תמצית טענות התובע:

א)         ביום 6/5/2001 ללא כל התראה, הופיעו בבית התובע גברתנים אשר הציגו עצמם כמבצעים עיקולים בגין דוחות חניה לעירית ת"א וטענו כי הוא חייב לעירית ת"א סך 2,280 ש"ח בגין קנסות.

סוכם בין התובע ואותם נציגי ההוצל"פ מטעם עירית ת"א כי הם לא יוציאו מטלטלין מביתו כנגד קבלת שיק על סך 2,282 ש"ח שמועד פרעונו 5/6/2001.

התובע ביקש לבטל את השיק, אך הנתבעת לא הגיבה והשיק נפרע ולקבלה צורף דף פירוט דוחות חניה אותם ראה התובע לראשונה.

ב)         התובע טען, כי לא עבר בתחום הנתבעת כל עבירת חניה ולא קיבל דוחות חניה.

ג)          התובע דורש השבת הכספים אשר הוצאו ממנו לטענתו "באיומים ושלא כדין" (סעיף 6 א' לכתב התביעה) וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 1,500 ש"ח.

ד)         הנתבעת גבתה סך 402 ש"ח כ"הוצאות גביה" שלא כדין.

3.         תמצית טענות הנתבעת:

א)         נציגי ההוצל"פ של הנתבעת הגיעו לבית התובע כדין ומכח סמכות.

ב)         התובע שילם את חובו כפי שמצוין בכתב התביעה, והחוב שולם בגין דוחות שנצטברו לרכב מספר 86-190-51 (להלן: "הרכב") בין ע"י התובע ובין ע"י ביתו.

ג)          הודעות בדבר הדוחות נשלחו לתובע לכתובתו אשר היתה ידועה במשרד הרישוי, ועפ"י הוראות סעיף 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ה - 1974 ותקנה 13 (א) לתקנות התעבורה התשנ"א.

מה עוד שעוד בשנת 99 נשלחו הודעות בדואר רשום לכתובתו הנוכחית של התבוע וזאת עפ"י פקודת המיסים (גביה) ובכל זאת התובע לא פעל לביטול הדוחות עפ"י המנגנון שנקבע בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982.

4.         בתיק זה התקימו 3 דיונים.

התובע בסופו של דבר, לא טען, כי הדוחות נרשמו ללא בסיס אך טען כי בחלוף כ-6-7 שנים אין ביכולתו לבדוק מי נסע כלל על הרכב (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 21/2/2002 שורות 5-8).

לבקשת התובע נשלחו לו כל המסמכים המעידים על משלוח מסמכים והתקיים דיון נוסף.

5.         לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את התביעה מנימוקים כדלקמן:

א)         הנתבעת המציאה לתובע את כל המסמכים הדרושים ואת פירוט הדוחות שבגינם שילמו הקנסות (נספח ג' לכתב התביעה).

כמו כן, הומצאו כל המסמכים המעידים על משלוח הודעות כדין מטעם הנתבעת.